<h1>הבתים — שערי תפילה שער שביעי</h1>
<h2>דף כה.</h2>
חולה שאין יכול לכוין דעתו פטור מן התפלה. יש מי שכתב שמשמשי החולה פטורין מן התפלה כדרך שאמרו לענין סוכה. ולא מצאתי לדבר זה עיקר.
<h2>דף כו:</h2>
כל הטמאים רוחצין ידיהם בלבד כטהורים ומתפללין, אע"פ שאפשר להם לטבול ולעלות מטומאתם אין הטבילה מעכבת. וכבר בארנו שעזרא תקן שלא יקרא בעל קרי בלבד דברי תורה עד שיטבול, ובית דין שעמדו אחרי כן התקינו אף לתפלה שלא יתפלל בעל קרי בלבד עד שיטבול, ולא מפני טומאה וטהרה נגעו בה, אלא כדי שלא יהו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים, ומפני זה תקנו טבילה לבעל קרי לבדו והוציאוהו מכלל הטמאין. לפיכך היו אומרים בזמן תקנה זו שאפילו זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע, ומשמשת שראתה נדה צריכין טבילה לק"ש וכן לתפלה מפני הקרי, אע"פ שהן טמאים. וכן הדין נותן שאין טבילה זו מפני הטהרה אלא מפני הגזרה שלא יהיו מצויין אצל נשותיהן תמיד, וכבר בטלה תקנה זו של תפלה לפי שלא פשטה בכל ישראל ולא היה כח בצבור לעמוד בה. מנהג פשוט בשנער ובספרד שאין בעל קרי מתפלל עד שהוא רוחץ כל בשרו במים משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל, בד"א בבריא או בחולה שבעל, אבל חולה שראה קרי לאנסו פטור מרחיצה ואין בזה מנהג. וכן זב שראה ונדה שפלטה שכבת זרע אין בזה מנהג. אלא מקנחין עצמן ורוחצין ידיהם ומתפללין, לר"ם.
<h2>דף מא:</h2>
לא יאחז אדם תפילין בידו וספר תורה בזרועו ויתפלל, ואין צריך לומר שלא יאחז בידו סכין וקערה וכבר ומעות. ונוטל אדם לולבו בידו בימות החג ומתפלל מפני שהוא מצות היום.
